לפתח תחביב בפרישה

ניהול הזמן בפרישה

לפתח תחביב בפרישה

לפתח תחביב בפרישה - צולם על ידי גלעד בנארי

מי מנהל את מי? אנחנו את הזמן שלנו או שאולי הזמן מנהל אותנו? זמן הוא דבר מאד בלתי מוגדר, אבל אנחנו יכולים להגדיר אותו בקלות רבה.

אני רוצה לספר על שני פורשים, שניהם בני 66, פרשו פחות או יותר באותה תקופה ושניהם גרים בעיר, כך שלשניהם תנאים דומים מבחינת מקורות בילוי ועיסוק.

דוד פרש ממשרד ממשלתי ודני היה שכיר בחברה פרטית קטנה.

דוד מבלה את היום שלו כך: הוא קם בבקר, בסביבות 9, אוכל ארוחת בוקר, קורא עיתון, רואה טלוויזיה, מחכה לאשתו שתחזור בשתיים בצהרים והם ישבו ביחד לאכול. הוא הולך לנוח, קם אחר הצהרים, רואה טלוויזיה, מחכה לארוחת ערב, וכך יום אחרי יום אחרי יום (וכדי להמחיש את המועקה אני יכולה לכתוב עוד כמה יום אחרי יום, יום אחרי יום).

דני לעומת זאת ארגן את השבוע שלו בצורה אחרת. עוד בתקופת עבודתו תכנן דני לפתוח בקריירה של סוכן נדל"ן כשנה לאחר הפרישה מהעבודה. הוא נרשם ללימודים ובקרוב יסיים אותם.

יש לו עוד שני דברים חשובים שקבע לעצמו,  ואלו עוגנים במהלך השבוע שלו, פעם בשבוע הוא קבע לעצמו לקחת את שני הנכדים שלו ליום כיף, כאשר הוא מתכנן עבורם בכל פעם תוכנית מעניינת אחרת, והדבר השני הוא הקורס בציור שהוא לוקח. תמיד רצה לחדד את התחביב שלו ועכשיו הוא מיישם זאת.

בנוסף לזה דני ואשתו עשו מנוי בתיאטרון ולעיתים הם הולכים בזוג ולפעמים עם חברים.

דני גם עוסק בספורט ומקדיש חלק מהבקרים לעיסוק הזה, שלא לדבר על התנדבות פעם בשבוע.

דני שיבץ ביומן שלו את עיסוקי העוגן, אלה שהוא התחייב להם – הלימודים, הנכדים, ההתנדבות  וביקור שבועי אצל ההורים שגרים בדיור מוגן לגיל השלישי. בנוסף הוא שיבץ את הספורט, לעיתים לבד, לעיתים בקבוצה ושיבץ את האירועים התרבותיים שלו.

דני גם השאיר את יום רביעי פנוי – שיוכל לקחת החלטות ספונטניות.

בעוד היומן של דני מאד מאד מסודר, דוד לא צריך יומן, כל הימים שלו נראים אותו הדבר, וגם מהמקום בו יושב דוד (אל מול הטלויזיה) הם לא ממש נראים טוב. המועקה גוברת אצלו והוא מרגיש שאין תכלית לימים שלו.

ההצעה שלי אליכם: קנו לכם יומן, בידקו מה העוגנים שלכם, מה הדברים הכי חשובים עבורכם, שבצו אותם ביומן. מסביבם שבצו דברים נוספים שמעניינים אתכם.

אם אינכם רשומים לטיפים שלי אני ממליצה בחום להרשם אליהם. המנויים מקבלים גם מידע שאינו מופיע באתר.

7 תגובות
  1. אסתי קושמרו- אברהם
    אסתי קושמרו- אברהם says:

    שלום רב,
    בספרי "עוד דקב להתבוננות במחשבה" כתבתי:
    "פתח לנו שער
    בעת נעילת שער"
    כדי שלא ייווצר חלל.
    כדי שלא יהיה צורך להתמודד עם המורך
    עם האין… הסתמי …החסר…

    הגב
  2. rbenari
    rbenari says:

    שלום אסתי,

    תודה על הערתך. לשמור על הזמן שלנו, למלא בתוכן, גם אם החלטנו על "זמן לבן" כזה שלא עושים בו כלום, זה מבחירה ולא מאין ברירה 🙂

    אהבתי את הציטוט מספרך.

    הגב
  3. עינת גבע, מכון אדלר
    עינת גבע, מכון אדלר says:

    נזכרתי בסיפור ….
    "אבנים גדולות ואבנים קטנות"
    יום אחד הוזמן מרצה זקן מבית הספר למינהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה היתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת.
    בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המינהלית הזו, שחבריה היו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם, התבונן בהם המרצה ואמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
    מתחת לשולחן, שהפריד בינו לבין מאזיניו, הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל:
    "האם המיכל מלא?" כולם השיבו "אכן".
    המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האומנם?"
    ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל.
    שוב נשא המרצה את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?" עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו.
    אחד מהם השיב: "כנראה שלא!"
    "נכון", ענה המרצה הזקן. הוא חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"
    "לא!" ענו התלמידים.
    "נכון", השיב להם המרצה הזקן. הוא נטל כד מים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"

    בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".

    "לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך". דממה עמוקה השתררה בעולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

    המרצה התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ילדיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול), יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים.
    משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם".
    בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

    הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      שלום ענת,

      את צודקת וזה סיפור מדהים. כשהייתי מרצה על ניהול זמן הייתי לוקחת איתי מיכל זכוכית, אבנים, חול ומים להמחשת הסיפור. אין כמו מראה עיניים 🙂

      תודה,
      רונית

      הגב
  4. רונית בנארי
    רונית בנארי says:

    תגובה שקיבלתי במייל ואני שמחה להוסיף אותה כאן:

    הי רונית,
    את כבר יודעת שאני מן העוקבים הנאמנים שלך ונהנית מכל מילה. לגבי הטיפ של היומן אפשר להוסיף את האופציה הממוחשבת לאלה המשתמשים ביומן הממוחשב. היא קלה ונוחה וכיום גם רבים מן הפורשים כבר מודעים לה. אפשר לעשות בה כל מה שאפשר ביומן רגיל והיא אפילו מתריעה ומזכירה פעילויות למי שמבקש זאת.
    המשך פורה ומהנה והרבה טוב
    מרגלית

    הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      מרגלית יקרה,

      תודה רבה על התוספת שלך.
      זו באמת אופציה נפלאה.

      רבים משתמשים בה.

      אני אישית, עברתי חזרה ליומן של נייר 🙂 אני אוהבת לדפדף וגם לוקחת אותו בתיק כשאני יוצאת לפגישות עסקיות. חזרה לנוסטלגיה 🙂

      רונית

      הגב
      • עמיא
        עמיא says:

        שלום,
        יומני עימי…
        חובה לתאם יום יומית ביומן ביתי,
        הן ניכנסות מטלות, מדי פעם…

        הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.