פורשים

מה עדיף, לבכות או לצחוק?

פורשים

אני יכולה להעיד על עצמי כי אני אוהבת להסתכל תמיד על הדברים החיוביים העומדים בפנינו. עם זאת איני נאיבית ואני יודעת שגם לאותם פורשים ששמחים לצאת לפרישה, ובמיוחד לאותם פורשים שאינם רוצים לצאת לפרישה (ואולי "להיכנס לפנסיה"?) , יש רגעים טובים ויש רגעים פחות טובים (ואמת זו נכונה לכל גיל ולא רק לגיל הפרישה).

בטיפ היום אני רוצה לדבר דווקא על הרגעים הרעים יותר, אבל… לכל מצב יש גם פתרון, ואני מבקשת שלא תקפצו קדימה להציץ בטיפ, אלא תקראו עד הסוף. תודה שנשארתם.

מה קורה לאנשים רבים בתקופה הזו של הפרישה? לרוב – ירידה בביטחון העצמי ובערך העצמי, עצב גדול, הרגשה של חוסר תוחלת, תהִייה מה עומד לזכותי מכל מה שעשיתי עד כה, ייאוש, ואני עוד לא מדברת על הפחדים שמציפים את הפורשים.

חלק מהאנשים נכנסים להסתגרות. הם לא רוצים לספר על כך לאחרים על מנת שלא להכביד, על מנת שלא להציג עצמם כמיואשים או כעצובים, הם לא רוצים להיות לטורח או להציג עצמם בחולשתם, בוודאי שלא בפני הילדים שלהם.

הבעיה היא כי מצב כזה של הסתגרות הוא מצב רע. התבודדות לא עוזרת!

התבודדות, הסתגרות או שתיקה מרחיקות את האנשים מסביב, מביאות אותם לתחושה של אי הבנה, של כעס, של חוסר אונים, ובמצב כזה, גם הקרובים והאהובים לא ממש יכולים לעזור.

הבטחתי לתת פתרון? אז הנה עצה טובה ששמעתי מפסיכולוג ומעבר לכך גם ראיתי את זה קורה במציאות: חשוב מאוד שסביב הפורש וגם סביב בן או בת הזוג תהיה סביבה תומכת.

פרישה היא מצב משפחתי, היא משפיעה על כל הפרטים במשפחה ולא רק על הפורש עצמו.

הסביבה, כאמור, כדאי שתהיה סביבה תומכת, עוזרת, מייעצת, סביבה כזו שהחברים בה יכולים לעשות בצוותא דברים שיעלו את הערך העצמי של כל פרט ופרט בקבוצה.

מה לעשות כדי לצאת ממצב הרוח הרע הקשור בפרישה?

  • אפשר לעזור למי שנמצא במצב דומה או במצב יותר גרוע.  עצם הנתינה מזמנכם וּמהרצון שלכם יתרום לאחר ויקפיץ את הביטחון העצמי ואת הערך העצמי שלכם פלאים.
  • אפשר להתנדב – פעילות בגני ילדים, עם בעלי-חיים או במקומות אחרים ומשמחים. אני לא כותבת פה על קריירה שנייה, כי זה לא המקום. לא כולם רוצים או יכולים לחזור לעבוד, אבל כולם יכולים להתנדב.
  • להתחבר לקבוצה שעוסקת בתחביב מסוים.
  • לכתוב את הזיכרונות שלכם וּלגלות סיפורים נפלאים על המשפחה, דבר שירומם את הנפש של כולם. הכותבים וגם הקוראים יגלו את המקורות של המשפחה ויפיקו מכך עונג וגאווה רבים. אינכם יודעים לכתוב? יש הרבה אנשים שישמחו ללקט את הסיפורים שלכם וּלהוציאם לאור עבורכם.

חשוב להביט על מערכת הכישורים והכישרונות שלכם ולאו דווקא (למרות שאפשר) על המקצוע שלכם. עם הכישורים שלכם אתם יכולים לעשות הרבה דברים שעד היום לא עשיתם.

ישנם כל כך הרבה דברים שניתן לעשות, וּבטיפים נוספים אשמח לפרט אודותם. אך מה שחשוב זה לא להסתגר ולא ליצור מחיצות ביניכם לבין האחרים.

הצעתי קודם לחפש סביבה תומכת, ואני רוצה לשים על זה דגש: אם האנשים סביבכם לא תומכים בכם – וּמכל הלב – אלא אומרים דברים שגורמים לכם הרגשה לא טובה, אל תבקשו אצלם תמיכה. התחברו לקבוצה אחרת, לפחות עבור העצות והתמיכה (אני יודעת כי לעתים דווקא היקרים והקרובים לנו לא ממש מבינים אותנו).

בלא מעט ערים יש מועדוני גמלאים ושם מתקיימות פעילויות  רבות. ואם אין – נסו אתם עצמכם ליצור קבוצה וּלהביא אליה פעילויות.

אבל אם למרות הכול עדיין נשארתם במצב רוח רע וּברצון להתבודד, כדאי להתייעץ באיש מקצוע.

אשמח אם תעלו רעיונות נוספים לטובת כל הקוראים. אפשר להוסיף הערות או רעיונות בתיבה מתחת למאמר זה.

כל הזכויות שמורות לרונית בנארי

11 תגובות
  1. ריקי
    ריקי says:

    היי רונית,

    מנסיון, מתחברת מאוד לפוסט ולטיפים שנתת. ובייחוד בטיפ להתנדבות שנתת. התנדבות היא דרך מצויינת ליצירת עוגן בחיי היומיום, בד בבד עם תרומה לקהילה והעלאת הערך העצמי. אדם שמסוגל לתת מעצמו (זמנו כישוריו וכישרוונותיו) לאחר, נתרם שבעתיים. אני גם ממליצה על לימודים והשתלמויות -ודווקא בשטחים חדשים. יציאה לגימלאות היא אתגר והזדמנות להכנסת תכנים חדשים לחיים.

    הגב
  2. rbenari
    rbenari says:

    ריקי, תודה על התגובה

    אני מסכימה איתך בנושא הלימודים. גם בשטחים חדשים, ללמוד זה נפלא. יש אנשים שיש להם מטרה מתוכננת באיזה תחום רוצים להרחיב את הידע, ויש כאלה שנרשמים לקורסים רק כדי למלא את הזמן, ומרגישים עם זה לא כל כך טוב.

    גם בנושא הזה אתן טיפ בהמשך.

    הגב
  3. זהבה
    זהבה says:

    שלום רונית, הטיפים שלך מצויינים ! בהיותי עובדת סוציאלית שבעוד כ 5 שנים אגיע בעצמי לגיל פרישה אני מסכימה מאד עם הצעותיך וגם עם ההצעה ללימודים. יש אפשרות נוספת והיא לפתוח בקריירה שניה כמו שאני עושה כבר היום בעיסוק עצמאי שתורם לחברה מצד אחד ותורם לי מ אידך, גם שיפור החיים וגם תוספת הכנסה. אני חוזרת אחרי יומיים השתתפות בסדנה מדהימה במסגרת העיסוק הנוסף שלי הנקראת " אנשים נהיים יותר" או באנגלית Humans Beeing More .יכולה לומר שלמרות שאני אוהבת את עבודתי הנוכחית, בזכות העיסוק הנוסף הזה אני מצפה בשמחה ליציאה לפרישה !

    הגב
  4. rbenari
    rbenari says:

    שלום זהבה,

    תודה על תגובתך!
    אני שמחה לקבל משוב על הטיפים, זה הדלק שעוזר לכתוב עוד 🙂

    נושא קריירה שניה הוא מאד חשוב ואני מתכננת לכתוב לו מאמר במיוחד ואפילו לערוך סדנא בתחום. ידע לפתיחת עסק דורש יותר מידע (תלוי כמובן בעסק), וזה תחום התמחות נוסף שלי.

    אשמח מאד להעלות שרשור שלם בנושא פתיחת עסק בדף הפייסבוק שלי. אפשר להתחבר באתר – בצד שמאל. יש כניסה לדף. אשמח מאד לשמוע ממך הרחבה שם.

    הסיבה שאני מבקשת שתכתבי בדף העסק, הרבה אנשים רואים והידע הזה חשוב להרבה אנשים. אם אין לך חשבון בפייסבוק, אשמח אם תרחיבי בהערה נוספת.

    הגב
  5. דניאלה
    דניאלה says:

    שלום רונית,
    תודה על הטיפים והרעיונות שלך. הייתי שמחה לשמוע מזהבה יותר פרטים על הסדנה "אנשים נהיים".
    בברכה דניאלה

    הגב
  6. rbenari
    rbenari says:

    שלום דניאלה,

    תודה על תגובתך. זהבה שלחה לי את המידע לפני כמה זמן, אחפש ואשלח לך.

    רונית

    הגב
  7. rbenari
    rbenari says:

    הנה תגובה שקיבלתי במייל:

    היי רונית,

    מחמם את הלב לשמוע את העצות שלך לפרישה. אני בעוד 3 ימים פורש (סוף מרץ).

    וכל מילה שכתבת משקפת את מה שעובר עלי.

    שוב המון תודות על העצות החינמיות שלך.

    על כך אלוהים יחזיר לך תמורה באושר ובריאות טובה עד 120 שנה.

    ברוך קרשנתי

    *****

    ולך ברוך, תודה על המילים החמות, ואני מאחלת לך שנים מופלאות.

    הגב
  8. מרים
    מרים says:

    רונית בוקר טוב
    מה שלומך? המייל הזה מוסיף המון עידוד והרבה עצות מועילות אני מודעת ואומרת לבעלי שיש מצבים שתלוי באדם לאחר משבר או לשקוע או לצמוח לצערנו לאחר פטירת בינינו אין מה לצמוח אבל חשוב להמשיך לחיות מול ועם הכאב הגדול.
    אני מרגישה כמו שאת אומרת שאתה עוזר לחבר בעת צרה אתה גם שואב כח ממנו . וחשוב לעזור גם בשעת כאב.
    תודה נהניתי מאד מהעצות שלך.

    תודה מרים

    הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      שלום מרים,

      תודה על ההתייחסות שלך.

      כאשר מת אדם יקר לנו, הכאב אדיר, ואני יודעת שאנשים לומדים לחיות עם הכאב. לא כי הם רוצים – אלא כי אין ברירה. החיים ממשיכים.

      לכן מי שעוזר לאחרים, גם מביא מרפא לנפשו וגם מביא להם מרפא.

      אני שמחה שאת מוצאת מידע שמועיל לך במאמרים שלי.

      בברכה,

      רונית

      הגב
  9. אילנה לעד
    אילנה לעד says:

    הי אני מאד נהנת לקרוא את מאמרייך זה נותן לי כח לקום ולעשות.

    יצאתי לפנסיה עקב בריאות מינואר השנה. בהתחלה הייתי מוכנה נפשית לפרישה אך לאחר חודשיים נכנסתי לדכאון. יוצא לבכות המון ולהסתגר. כל המהלך הזה יתכן שטעיתי ביציאה שלי לפרישה אך זה כבר אבוד.

    אני היום מנסה לחפש עבודה בתחום שאני אוהבת וזה להעביר חוגי אומנות במתנסים. גם מבחינה כלכלית טעיתי בשיקול הכלכלי ולכן אם אצא למספר שעות לעבוד אני ארגיש טוב עם עצמי.

    אני מנסה למצוא יום בשבוע להתנדב. היו לי בהתחלה המון שאיפות גם ללמוד גם לעבוד פעמים שלוש בשבוע אך הכל נתקע אני מקוה שאצליח לממש את עצמי ולהתייצב גם נפשית וגם פיזית אני מודה לך מאד אילנה………

    הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      שלום אילנה,

      אני מבינה בדיוק מה עובר עליך. אני שומעת מאנשים כי לאחר הפרישה הם לא מוצאים את עצמם.

      ללכת אחורה אי אפשר, אבל אפשר לעשות צעדים לשיפור המצב, ולעיתים אפילו למצוא דברים שכיף לעשות אותם, יותר מאשר בתקופה בה עבדנו.

      אל תהיי בדכאון, לכל דבר יש פתרונות. נסי לרשום לעצמך מה היית רוצה לעשות, גם מבחינת עבודה מכניסה וגם מבחינת התנדבות.
      אילו תחומים מעניינים אותך?

      אחר כך התחילי לחפש בכיוון.

      עיקבי אחרי החומרים וגם אחרי הסדנאות שאני מפרסמת, בכולם יש פתרונות טובים, בדיוק למצבים הללו.

      להתראות, רונית

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.