פרישה מהעבודה - עזרה לילדים

כמה טוב שיצאת לפנסיה

פרישה מהעבודה - עזרה לילדיםהרבה אנשים (בעיקר נשים) מספרים לי שסמוך לפרישה קיבלו טלפון מאחד מהילדים (לפעמים יותר מאשר ילד אחד) עם בקשה צנועה: אמא / אבא , עכשיו פרשת ויש לך זמן, אולי יש לך אפשרות לטפל לי בילדים?

לכל אחד סיבה משלו: המטפלת עזבה, המטפלת לא טובה, המטפלת יקרה, כך יהיה לילדים ולנכדים יותר בטחון, יותר שקט נפשי, יהיה יותר קשר בין הסבתא או אולי הסבא,  ובין הנכדים ועוד סיבות מסיבות רבות.

מוכר לך? בצורה הזו או אולי בצורה אחרת?

ברוב המקרים אני שומעת תסכול גדול ואפילו כעס מצד המספרת. הייתה לה תוכנית, היו לה חלומות, היא חיכתה לתקופה הזו של הפרישה כדי להגשים סוף סוף את עצמה, ופתאום הנחתה כזו.

הנה סרטון שהכנתי וגם מסקנות מתחתיו. אורך הסרטון כ-3 דקות. אפשר לדלג עליו ולהמשיך בקריאה

איך אומרים לילדים משהו שהם לא רוצים לשמוע?

מצב כזה יוצר בלבול, ולעיתים גם חשש. נקיפות המצפון לא מאפשרות לומר "לא" למרות שזה בדיוק מה שהיא רוצה לעשות. היא גם לא רוצה לפגוע בבן או בבת שלה, היא כמובן גם רוצה לעזור להם כלכלית, ובעיקר היא חוששת שמרוב בלבול היא תאבד את עצמה ואת רצונותיה.

לפני כמה שבועות העברתי סדנת הכנה לפרישה באחד המפעלים הגדולים בארץ, ונתתי דוגמא כזו לניתוח על ידי המשתתפים. האנשים התחלקו לקבוצות ודנו באפשרויות השונות לפתרון.

להודות על האמת,  זה ממש לא היה קל. האנשים ישבו ודנו באופציות השונות העומדות בפניהם במקרים כאלו, חלק הגיעו לפתרון אחד, חלק הגיעו ליותר מפתרון אחד וחלק דיווחו תוך כדי דיון שממש, אבל ממש, קשה להם להגיע לפתרון טוב.

אני לא מתפלאה על כך. כשאנו עומדים בפני בקשות וצרכים של ילדינו, האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לעמוד לימינם ושום פתרון לא ייראה לנו מספיק טוב.

אז מה היו הפתרונות שעלו בקבוצות השונות?

  1. לשבת עם הילדים  עוד לפני הפרישה ולספר על התוכניות האישיות, להגדיר בדיוק כמה פעמים בשבוע תהיה לך אפשרות לטפל בנכדים או לבלות איתם.
  2. לעזור לילדים במימון של מטפלת, אבל פה יש בעיה: ומה עם הילדים האחרים שלך? הם גם ירצו אותו סכום כסף. יש לך אפשרות כזו? כי אם לא – יש סיכוי לכעס, להתמרמרות ולנטירת טינה.
  3. לומר "לא" אך להסביר כי אין באפשרותך להתפנות עתה כי יש לך הרבה פעילויות, ולקחת בחשבון שיהיה מעט כעס, וגם יהיה צורך לשוחח על כך.
  4. לעזור באופן אישי לכמה ימים בלבד עד שיימצא פתרון או תמצא מטפלת.

יש כמובן עוד אופציות, ולכל אחד ואחת רעיונות משלהם. רצוי מאד למצוא קבוצת חברים איתם אפשר להתייעץ במקרים כאלו, חברים שאפשר לסמוך עליהם, כשיושבים בצוותא, וגם מבינים כי זו לא בעיה אישית, אלא מתרחשת אצל הרבה אנשים, קל יותר לראות את הדברים מכמה זוויות וקל יותר למצוא פתרונות.

מאד אשמח ואעריך את תרומתך לנושא, אשמח לקרוא מחשבות שלך, איך התגברת על הדברים הללו או איך התגברו חברים שלך על דברים דומים. מידע שיכול לעזור גם לאחרים ולהגדיל את כמות הרעיונות לכל אחת ואחד מהקוראים.

אשמח גם אם יש לך אפשרות להעביר את הכתבה הזו לחברים או חברות שעומדים לפני פרישה. אני יודעת בבטחון כי אחוז גדול של הפורשים נתקל בבעיה כזו או בדומה לה.

אשמח לשמוע את תגובתכם. בתחתית המאמר יש מקום לתגובות. מה קורה אצלכם? איך אתם מתמודדים עם בקשות שקשות לכם?

כל הזכויות שמורות לרונית בנארי – בר תובנות

6 תגובות
  1. רותי שרון
    רותי שרון says:

    הי רונית
    נושא כל כך רלבנטי. כבת להורים פנסיונרים אני יכולה להוסיף עוד הצעה: כאשר להורים יש לו"ז שבועי מסודר עם עוגנים קבועים, סביר להניח שלילדים יהיה קצת יותר קשה ופחות נעים "להטריד" אותם עם בקשות כאלו….
    להורים שלי למשל יש לו"ז כל כך מלא (ואני מקנאה קצת, מודה….) שלפעמים נראה לי שיותר קל לי לתאם פגישות עסקיות מאשר איתם….. ולהם יש 4 ילדים ו-14 נכדים, טפו, טפו…
    אנחנו הילדים יודעים שיש להם בשני ורביעי בבוקר חדר כושר ולכן אם הילדה שלי חולה (כמו שקרה השבוע) אני לא ארצה להטריד אותם, ואנסה למצוא תחילה פתרונות אחרים לפני שאפנה אליהם לעזרה…
    בסה"כ אני נהנית לראות אותם מבלים וממצים את החיים ויודעת שעבדו קשה כל כך כול השנים וזה מגיע להם בהחלט.
    רותי

    הגב
  2. rbenari
    rbenari says:

    היי רותי,

    אני כל כך שמחה על תגובתך. את צודקת מאד. כשיש לו"ז מסודר, אז רק מקרה חירום יכול לשנות אותו. יש לנו כבוד רב לתוכניות , ואם כתבנו וסיפרנו, והתחייבנו לעצמנו וגם סיפרנו לילדינו, סביר להניח שיימצאו פתרונות אחרים.

    במאמר בנושא תכנון הפרישה, כתבתי על שימוש ביומן ועל כתיבת תוכנית מסודרת לניצול הפנאי. הכתבה הזו מתחברת ומשלימה את הכתבה "ניהול הזמן בפרישה"

    http://www.newstarts.co.il/%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%94/

    הגב
  3. דניאלה
    דניאלה says:

    הנושא אכן רציני ולא תמיד יודעים איך להגיב.
    כשהשתתפתי בסדנת פרישה לפני 8 שנים, הוצג במפגש הראשון סרט ובו אשה צעירה מטלפנת לאביה הגימלאי ומבקשת שיבוא לשמור על בנה החולה. היא מסבירה לו שיש לה ]גישה מאד חשובה בעבודה.
    האב אומר כמתנצל שהיום יש לו את התור לאורטופד לו חכה 3 חודשים. הבת עונה שהישיבה שלה יותר חשובה ושיוכל ללכת לאורטופד בפעם אחרת.
    המטלה שלנו היתב לדון בסיטואציה ותוך כדי דיון התחוור לי שעלינו לשים את הגבולות שלנו מבעוד מועד ולהיות משוכנעים בצדקת הדרך.
    אני מקדישה יום קבוע בשבוע שבו אני נוסעת להרצליה אל נכדותי . נראה לי שברגע שאנחנו מכבדים את עצמנו ועיסוקינו גם הילדים מקבלים זאת ולהיפך שמחים שאמא ממשיכה בחיים פעילים. זה מה שקורה אצלי.

    הגב
  4. rbenari
    rbenari says:

    שלום דניאלה,

    אני מאד שמחה על תגובתך. בסדנאות שאני עורכת אני רואה את הקושי שיש לאנשים לשים גבולות לילדיהם המבוגרים. אני רואה את הכעס, העלבון, חוסר האונים, אל מול הדרישות של הילדים.

    לשמחתי, לא אצל כולם זה כך. מי ששם גבולות ברורים – אצלו זה לא קורה.

    פתרון מעולה הוא לקבוע יום קבוע לפעילות משותפת וגם להגדיר מתי אפשר ומתי אי אפשר לעשות דברים מסויימים. ואת צודקת – יכבדו אותנו כשנכבד את עצמנו, את רצונותינו ואת הזמן שלנו.

    רונית

    הגב
  5. דוד
    דוד says:

    אני מסכים עם דבריך רונית יחד עם זה חשוב לדעתי להדגיש שקשר עם הסבא והסבתא ולו לשעה שעתיים בממוצע בשבוע יקנה לילדים לדעתי עוד התיחסות אליהם שלעיתים לא חווים מצד ההורים וטיפול אחד על אחד רק יעשיר אותם כשיגדלו בהסתכלות נוספת על החיים שילמדו מהסבא והסבתא.
    מה דעתך?

    הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      שלום דוד,

      אני מסכימה עם דבריך ואף רוצה להוסיף כי הקשר המיוחד עם הנכדים לא יסולא בפז. חשוב שיהיה לנו קשר עם הנכדים, גם בנוכחות הוריהם וגם לבד. יותר מזה: אפילו קשר בזמנים קבועים, שלנכדים תהיה שגרה קבועה ובטחון שהם עומדים לפגוש את סבא וסבתא. מעבר לזה – תמיד יש מקום גם לספונטניות.

      אם השאלה שלך נוגעת למה שכתבתי – שלא צריך לומר תמיד כן, ועדיף לתחום גבולות, את הגבול אתה קובע. כמה שמתאים לך וכמה שטוב לך. אם אינך מרגיש בנוח עם זה שהילדים "מפילים" עליך בייביסיטר, כי זה מפריע לתוכניות שלך להתפתחות האישית שלך – שים גבול. אם זה מתאים לך בכל עת – אל תשים גבול 🙂

      בברכה,

      רונית

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.