בכל יום ששי יש אצלי סדר פסח מחדש


בכל יום ששי מגיעה אלי כל המשפחה המורחבת לארוחה, ובכל פעם זה כאילו יש אצלי סדר פסח מחדש. כך אמרה לי אחת מהמשתתפות באחת מסדנאות ההכנה לפרישה שערכתי.

זה כואב בגוף ובנשמה

היא ספרה על הכאב הפיסי והנפשי בסופה של כל ארוחה, ואני  שמעתי בין המילים  גם את התסכול שאינה יודעת לבקש עזרה, שאינה יודעת לשים גבולות, את התחושה שלא מעריכים אותה מספיק, שמתייחסים אליה כמו קייטרינג, שהם לוקחים אותה כמובנת מאליה, שהם מעדיפים את הנוחיות שלהם על פני הכוחות והרצון שלה, וגם שהיא כנראה לא אמא מספיק טובה אם קשה לה.

נמאס לי

"כבר נמאס לי לארח, היא אמרה, אני רוצה שפעם יארחו אותי, אבל אף אחד במשפחה לא מעלה על דעתו להזמין כל כך הרבה אנשים. זה לא נוח. בוודאי לא כל שבת. אבל אלי… הם באים."

גם בשבוע שיצאה מבית חולים לאחר ניתוח גדול נחתו כולם אצלה. לא עם מתנות ועם אוכל, אלא עם בטן רעבה וציפייה לקבל את השירות הרגיל לו הם התרגלו.

לא יודעים לבקש עזרה

למה אנחנו צריכים לחצוב את המילים "אני רוצה עזרה" מתוך הנשמה, והבטן שלנו מתהפכת בכל פעם שאנו מבקשים אותה?

למה חוסר בטחון מציף אותנו כשאנו רוצים לבקש, ואנו חוששים מתגובה כועסת?

שבירת הסמכות שלנו או הערכה לאחרים?

יש אנשים שחושבים שאם הם מבקשים עזרה זה מראה על חולשה, על חוסר יכולת, על נזקקות, על אובדן דרך.

יש כאלו שחוששים מהתגובות של האחרים: סירוב, כעס, זלזול או אלימות מילולית, ולכן הם ממשיכים לבלוע ולסבול בשקט. אבל הגוף שלהם צועק. כאבים, חולשה, בחילות, שינה טרופה, חלומות רעים.

בעיני – לבקש עזרה הזדמנות לתת לאחרים להשתתף ולתרום. זה מראה על ראיה רחבה, על כבוד לאחרים, על פתיחת דלת לאחר להצטרף ולהשפיע, על חברות ועל שיתוף.

בקשת עזרה אינה מעידה על חולשה, אלא על הכרה באחר ועל חוזק.

אז מה לעשות?

  1. הפעלת אחרים – אנשים מחכים לקבל מידע ברור מה רוצים מהם. הם לא יכעסו (ואם כן, אז מה יקרה?…)
  2. לא להתנצל אלא להגדיר את הבקשה בצורה ברורה וקצרה. אם ההסבר ארוך ומייגע אנשים לא יפעלו.
  3. לא לפתח כעסים על מי שלא "הבין מעצמו" שעזרתו נדרשת. בוודאי לא על ילדינו. אם לא חינכנו אותם לעזור אז מה אנחנו רוצים מהם?
  4. לזכור שיש אנשים שהיו רוצים להגיש עזרה, אבל חוששים להציע, כדי שלא תעלבו
  5. לפרגן לאחרים ולהראות להם שיש להם ערך בעינינו על ידי זה שנאפשר להם להגיש לנו עזרה. זה ישמח אותם ויראה שאנו סומכים עליהם.

ומה איתכם? איך אתם רואים את בקשת העזרה מאחרים? ומה אתם מרגישים כשאחרים מבקשים מכם עזרה?

אתם מוזמנים לכתוב את תגובותיכם בהמשך העמוד (הנה ביקשתי עזרה  😆 )

4 תגובות
  1. סימה מלכה
    סימה מלכה says:

    שלום ותוברכו על העצות.
    אני לרגע חשבתי שהשבת לי .זה בדיוק סיפור חיי.
    בתודה רבה סימה מלכה

    הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      סימה יקרה,

      לצערי זה סיפור החיים של הרבה אנשים
      רק אתמול שוחחתי על הנושא עם אשה מקסימה, שחזרה בדיוק על הדברים הללו עם תוספות.

      גם גברים וגם נשים מכירים את זה. לא מבקשים עזרה מהמון סיבות.

      הגיע הזמן להתחיל לשתף אנשים ולבקש עזרתם 🙂

      רונית

      הגב
    • רונית בנארי
      רונית בנארי says:

      דקלה,

      מדהים כמה שזה נפוץ. נתתי אימון עסקי באחד הימים לאשה מדהימה, יפה, חכמה, יוצרת ובעלת מרץ שיכולה להזיז חצי עולם (והיא אכן מזיזה), אבל היא לא מסוגלת לבקש עזרה גם כשהיא מתמוטטת.

      אילו יכולנו רק להחליף את הרכיב הזה שמונע בעדנו לבקש עזרה, הכל היה כל כך יותר פשוט.

      רונית

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.