אני עומדת לחטוף התקף לב מהמחשבות

מה קורה לנו כשחבר או חברה מספרים לנו על מה שמציק להם? האוזניים מתחדדות, הנשימה נעצרת בציפייה. נבחרנו לשמוע משהו ייחודי.

עובדות חדשות בשטח

מזה כמה חודשים שחברתי מרגישה שינויים פיזיים, השיער הלבן צומח מהר מתמיד, העור מאבד מהאלסטיות ומהמוצקות, הזיכרון – לא מה שהיה פעם, העייפות באה לבקר כבר בצהרי היום, גלי החום תופסים אותה בשעות ממש לא נוחות (מתי הם כן נוחים?).

התקף הלב מרוב פחד מהשינוי עומד בפתח, רק מההבנה שהנה, כל המאמצים שהיא עשתה כדי לדחות את מופע סימני הגיל, הם באו בכל זאת, התפרצו בדלת, ועכשיו הם סוחפים אותה למקום לא מוכר ואפילו מבהיל.

התופעה הזו נכונה לגברים ולנשים (אולי לא גלי החום, אבל כל היתר), אך רבים שומרים את המידע הזה בסוד  כמוס, כאילו אם לא מדברים על זה – זה לא קיים.

כמו שעון חול

ביחד עם ההבנה שהשינויים כבר קבעו את משכנם בגוף, נוחתת ההבנה שיש לנו משאב יקר, שלא התייחסנו אליו בכבוד, וזה הזמן שלנו, ש"זורם" לאיטו, כמו החול בשעון החול.

המחשבה כי מה שלא עשינו עד עכשיו, אולי כבר לא נעשה אף פעם, הרצון לעשות שינוי מהותי בחיינו כדי להפיח בהם מרץ ורעננות כבעבר, מכניסים אותנו ללחץ אדיר.

של מי החיים האלה, לעזאזל?

זה הזמן בו אנשים מתחילים לעשות את חשבון הנפש שלהם, ולפעמים החשבון הזה יוצא במינוס גדול.

לא לזה הם התכוונו, לא כך הם ראו את חייהם. הם רוצים לצעוק לזמן החולף: "רגע, רגע, עדיין יש לי זמן, אני מרגיש צעיר בנפשי, אז מה קורה לי?" וביחד עם הקמטים, השערות הלבנות, השינויים הפיסיים, הם מרגישים קצת (ולעיתים יותר מקצת) לא שייכים לעצמם.

אז מה קורה כשמישהו מספר לנו משהו שמציק לו?

לפתע אנו רואים את עצמנו, ומבינים שגם אצלנו המצב די דומה.

לאן נעלמה הדרך שלי?

האמת היא שהדרך לא נעלמה, היא רק השתנתה, ובמקום להלחם בשינוי רצוי לעבוד איתו.

ואיך נמצא את הדרך שלנו מחדש?

  1. נשקיע בעצמנו. נחפש דברים שישמחו אותנו, נחשוב מחשבות על דברים משמחים.
  2. נעשה רשימה – מה הרצונות והחלומות שלנו
  3. 3. נבדוק מה הנושאים שהכי מדברים אלינו מתוך הרשימה
  4. 4. נבחר בשלב ראשון את הנושא שהכי מרגש אותנו
  5. 5. נלמד על הנושא – נשאל חברים, נקרא בספרים, נמצא מידע באינטרנט
  6. נכין תוכנית פעולה – נרשום מה צריך לעשות כדי לבצע ונתזמן את סדר הפעולות
  7. 7. נתחיל ליישם במיידי. צעד אחר צעד. העיקר להתקדם.
  8. 8. ואם בכל זאת נתקענו? כדאי לפנות לאנשי מקצוע שיעזרו.

חשוב לזכור – אנו יכולים לעשות מה שאנו רוצים, אבל לא נגיע לתוצאה אם נוותר או נתייאש בדרך!

כל הזכויות שמורות לרונית בנארי

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.